פתיחה · לא מתכנת — מה למדתי כשבניתי עם בינה מלאכותית
אני לא מתכנת
אני לא מתכנת.
זה המשפט הראשון שאני צריך לומר, כי בלעדיו שום דבר בספר הזה לא יובן נכון. אין לי תואר במדעי המחשב. אני בן 57, ולפני הקיץ הזה לא בניתי אתר ולא אפליקציה, ולא הכרתי אפילו את המילים שבהן מתארים עבודה כזאת. כשמישהו שואל אותי איך בניתי את מה שבניתי, ואני עונה "דיברתי איתו", הוא בדרך כלל חושב שאני מתבדח, או מתחמק. אני לא. זה פשוט מה שקרה.
איך זה התחיל
לפני כמה חודשים שמעתי פודקאסטים על בינה מלאכותית. זה סקרן אותי, והחלטתי לנסות. לא הייתה לי תוכנית. רציתי אתר קטן שיסביר בינה מלאכותית לאנשים כמוני, כאלה שמפחדים ממנה או פשוט לא מבינים אותה. קראתי לו "לומדה". שום דבר מהפכני.
ב-17 באוגוסט עלה רעיון קטן: להוסיף ללומדה מילון מונחים. עמוד שמסביר במשפט או שניים מה זה אלגוריתם, מה זו למידת מכונה. יומיים אחר כך המילון עלה: 68 מונחים ושדה חיפוש. דבר קטן ונחמד.
ואז, באותו יום, חשבתי: למה לעצור ב-68? כתבתי:
gq">"ויקיפדיה למונחי AI — כל דבר שזז בעולם הזה יהיה במילון."
19.8.2026
וכשהבנתי ש-68 ההגדרות הקצרות שלנו הן בעצם רשימה, ולא ידע, כתבתי את המשפט שבדיעבד הגדיר את כל מה שבא אחריו:
gq">"אני רוצה ויקיפדיה, לא ויקימילון."
19.8.2026
לא הגדרה של משפט אחד, אלא ערך אמיתי לכל מונח: עמוד משלו, עם הסבר, דוגמאות ומקורות. ברגע שאמרתי את זה, כבר לא היה מדובר בתוספת לאתר. היה מדובר במוצר. קראנו לו Wiki-AI.
חודשיים
באותו יום, 19 באוגוסט, התחלתי עוד דבר: אפליקציה שבה מדברים בקול, ובזמן אמת, עם דמות דיגיטלית שיש לה פנים וקול. ארבעה ימים אחר כך התחלתי מתכנן טיולים, כי בת הזוג שלי בונה לנו טיולים בטבלאות אקסל, וחברים כל הזמן ביקשו העתק.
עשרים יום אחרי שהתחלתי את האפליקציה, היא הייתה באפסטור.
בחודשיים האלה נבנו אנציקלופדיה עברית לבינה מלאכותית שעברה את 1,600 הערכים, אפליקציה עם דמויות שמדברות, מתכנן טיולים, קופסה קטנה בסלון שמנגנת מוזיקה ומפעילה דברים בבית, ואתר אישי. לא כתבתי את הקוד של אף אחד מהם. דיברתי.
על מה הספר הזה
זה לא ספר לימוד על בינה מלאכותית, וזה לא ספר שמסביר שהיא תחליף את כולנו. זה ספר על השיחה עצמה. על מה שקורה כשאדם בלי רקע טכני מבקש ממכונה לבנות משהו אמיתי, ואז צריך להחליט אם מה שהיא בנתה טוב.
כי זה מה שגיליתי: לבקש זה הקל. הקשה הוא לדעת אם התוצאה נכונה. המכונה כותבת מהר, בודקת את עצמה, ומדווחת "הכול תקין". ופעם אחרי פעם, את מה שלא היה תקין מצא מישהו שפשוט פתח את הדבר עצמו, לחץ על קישור, קרא עמוד, שמע את הקול. הרבה פעמים זה הייתי אני. לא כי אני מבין בקוד, אלא כי אני הקורא שהאתר נבנה בשבילו.
הספר מסודר לפי שיעורים, לא לפי תאריכים. כל פרק הוא דבר אחד שלמדתי על עבודה עם מכונה, עם רגעים מכמה פרויקטים. הציטוטים שלי מועתקים כמו שכתבתי אותם, כולל שגיאות ההקלדה. ומדי פעם יש בספר תיבה קטנה שבה Claude, המכונה שבניתי איתה הכול, מספר בקולו שלו. זה טקסט שהוא כתב. אני משאיר לקורא להחליט מה לחשוב עליו.
רציתי לתעד איך זה נראה מבפנים, כשאדם רגיל לומד לעבוד עם מכונה. זה הספר.